לוי-לסטרה בע"מ נ' יוסופוב

החלטה

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, או להחלטה על העברת הדיון לבית משפט במרכז הארץ.

הנתבע טוען כי מקום מושבו הוא במרכז הארץ ואין כל הצדקה להגיש את התביעה בבית משפט השלום בחיפה. כל הזיקות הקשורות לניהול התיק שייכים לבית משפט למחוז המרכז, שכן לא זו בלבד שהנתבע מתגורר באיזור המרכז, גם העד מטעמו מתגורר שם.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ועל כן לכאורה על פי תקנה 6 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, היה מקום לדחותה.

הנתבעת טוענת בתגובה על טופסי תעודות המשלוח וההזמנות רשום במפורש כי מקום השיפוט הוא בחיפה, ועל כן גם אם יש סמכות לבית משפט אחר, אין בכך לשלול את סמכות בית המשפט בחיפה.

יתר על כן, על פי חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, חיוב אשר לא הוסכם על מקום קיומו יש לקיים במקום עיסקו של הנושה. מקום עיסקה של התובעת הוא חיפה.

בדיון שהתקיים ביום 30.5.2012, חזרו הצדדים על טענותיהם. הנתבע טען כי בכך שחתם על החשבונית לא התכוון לכך שבית המשפט בחיפה ירכוש סמכות מקומית והחתימה הייתה רק לצורך אישור ההזמנה ככזו בלבד. אין בכך משום הסכם שיפוט יחודי לבית משפט שלום בחיפה.

איש מן הצדדים לא תמך את טענותיו בפסיקה.

תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984 :

"(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

1. מקום מגוריו או מקום עיסקו של הנתבע.

2. מקום יצירת ההתחייבות.

3. המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות.

4. מקום המסירה של הנכס.

5. מקום המעשה או מחדל שבשלו תובעים".

על פי תצהיריהם של מר קובץ' ודים ומר מיקי מיכאל ויינברג מטעם התובע, הרי שניהם הגיעו אל החנות של הנתבע בשם אורטודוק.

אמנם בתצהירים לא רשומה כתובת החנות, אך על פי כתב התביעה החנות נמצאת ברח' בצלאל ברמת גן שם בוצעה ההזמנה, ולשם גם נשלחו הנעליים על פי הזמנות הנתבע. השאלה היא מה מעמדן של החשבוניות אשר על כל אחת מהן נרשם "תשלום השיפוט חיפה". לשונה של התנייה מצביע על כך כי הכוונההיא שגם התשלום עבור הסחורה וגם השיפוט יהיו בחיפה.

בסעיף 6 לכתב ההגנה ניתן ללמוד כי הנעליים התקבלו אצל הנתבע בחנותו ברמת גן. נוצרה למעשה סמכות מקבילה על פי התקנות, הן לבית המשפט באיזור המרכז והן לבית המשפט בחיפה.

אינני סבורה כי לסעיף 44 (א) לחוק החוזים יש רלוונטיות לנושא. סעיף 44 (א) לחוק החוזים אומר כדלקמן:

"חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו יש לקיים במקום עיסקו של הנושה אם אין לו מקום עסק-במקום מגוריו הקבוע".